<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קי"ב</h1>
<h2>דף עב.</h2>
ירושלמי אמר רב הונא בשם רב הקלוח חבור סבר ר' הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הקילוח נתנסך הבור וכו'. חיי דמר רב הונא בשם רב הקילוח חבור סבר רב הונא מימר כשם שהבור מתנסך כך הקלוח מתנסך. פי' כשם שהבור משתכשך כך הקלוח משתכשך מכח השכשוך של בור אבל משכשוך של קילוח אין הבור משתכשך ור' בא לא חייש להאי שכשוך אלא שהעליון ודאי עירוב לתחתון דאפילו טומאה וטהרה נמי הוי עירוב אבל תחתון לעליון לא הויא עירוב וקימא לן כרב הונא. מיהו שמעינן מינה דקלוח הוא דמתסר משום נסך משום דמשתכשך בהדי בור אבל מה שבחבית מיהא לא משתכשך בשביל הבור אלא משום עירוב נאסר ע"כ כתב הר' ר' אברהם בר' דוד ז"ל הוראה למעשה.
